06/09/2026
השראה
בגיל 13.5 הגעתי הביתה ואמרתי לאמא שלי שמצאתי עבודה, למכור גלידה, כדי שיהיה לי כסף לקנות דברים משלי.
היא תמכה אבל ביקשה שלא אשכח את הלימודים כי זה הכי חשוב. הבטחתי לה.
סיימתי את התיכון עם בגרות טובה מאוד והתגייסתי לגולני לגדוד 13.
רציתי להיות קצינה אבל בגלל שהגעתי מהשכונה, הורידו לי את הנתונים ולא התאמתי.
לא ויתרתי. הלכתי עד לקצין חינוך ראשי שנתן לי אישור מיוחד.
כשסיימתי את הקורס בהצטיינות הוא היה מי שהסיר לי הדרגות במגרש המסדרים.
השתחררתי, יצאתי לטיול הגדול וכשחזרתי ביקשתי מפרופ' רייכמן שיאפשר לי להתקבל לבינתחומי, כי שירתי בצבא.
ועדת הקבלה פחות התרשמה, אבל הוא האמין בי ונתן לי הזדמנות.
לא היה לי כסף לתואר אז טסתי ליפן ועבדתי בכל יום 16 שעות, חזרתי, קיבלתי מלגה והמשכתי לעבוד במקביל ב-3 עבודות.
את התואר סיימתי בהצטיינות ובשנה האחרונה הייתי יו"ר אגודת הסטודנטים (האישה הראשונה בתפקיד).
משם לזכייה ב"דרוש מנהיג", והשקעה של הכסף במיזם לנוער בסיכון אותו ניהלתי במשך עשר שנים במקביל לתואר השני.
הבנתי שכדי לשנות צריך להגיע למוקדי קבלת החלטות, אז התחלתי במוניציפלי כחברת מועצת העיר ת"א ומשם לכנסת.
אמא שלי אמרה לי אתמול, בין הדמעות שלה, שישראל היא ארץ האפשרויות הבלתי המוגבלות.
אם אני הגעתי מנתניה, אישה מזרחית, שגדלה בשכונה, במשפחה חד הורית, למקום בו אני נמצאת היום - כולם יכולים. היא צודקת.
אני רוצה להגיד לה תודה על שתמיד הייתה עבורי. היו לה חיים לא פשוטים, היא ושתי ילדות קטנות ולמרות זאת לא ויתרה ולא חסכה מאיתנו כלום.
תודה למשפחה הגרעינית המתוקה שלי, לאריאל היפה שלי, אופיר אב השנה, צחי וגבע המתוקים.
החברות שלי שהן אחיות לנצח, אחותי היחידה לימור והאחיינים המושלמים שלי לירם ולידור.
תודה ליאיר לפיד על החברות, המנהיגות והאומץ, ולחברי הוועדה המסדרת של יש עתיד על האמון, ולכל חבריי מיש עתיד שהם משפחה ואני אוהבת אותם בכל ליבי.
תודה לפעילים, אנשי השטח שלנו שנותנים את הנשמה כבר שנים. ותודה לכם, שאתם פה תמיד מפרגנים, אוהבים ותומכים.
מי שרוצה לראות אותי בתפקיד בכיר ומשמעותי, צריך להיות איתנו בקלפי ב-27.10 ולהצביע ביחד בראשות נפתלי בנט.
ועכשיו נשארה לנו המשימה הכי חשובה: לנצח, להחליף את הממשלה ולהחזיר לכולנו את התקווה.
בתמונה: נאום הבכורה שלי לכנסת בשנת 2015.
